עיצוב בשילוט בע"מ נ' עיריית ק ר יית שמונה

פסק דין

1.בפני תביעה כספית של התובעת - חברת שילוט, לחייב את הנתבעת – עיריית קריית שמונה (להלן גם "העירייה"), לשלם לה יתרת חוב בגין עבודות שילוט ופרסום, אשר לטענת התובעת, ביצעה עבור הנתבעת.

בהתאם להוראות תקנה 214ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, ומאחר שמדובר בהליך של סדר דין מהיר,יהיה פס"ד שלהלן מנוסח בתמציתיות.

המדובר בעבודות שילוט ופרסום שביצעה התובעת לחגיגות 60 שנה לעיר קריית שמונה ואשר כללו הפקת שלטי פרסום להופעה של הזמר שלמה ארצי וכן השכרת עגלת פרסום לצורך ההופעה. לטענת התובעת, תמורת העבודות סוכמה ע"ס של 15,203 ₪. התובעת צירפה חשבונית מס' 16520 בסכום זה, אשר הופנתה למתנ"ס ארתור פוקס.

כן ביצעה התובעת הפקת שלטי רחוב להופעות יום העצמאות ושלטים הנושאים דברי ברכה מאת ראש העיר. לטענת התובעת, תמורת העבודות הללו סוכמה ע"ס של 5,800 ₪. התובעת צירפה חשבונית מס' 16879 בסכום זה ואשר הופנתה להיכל התרבות בקרית שמונה.

מלבד סכום החשבוניות, טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבעת גם בשכר עובדים ועגמת נפש בסכום נוסף של 20,000 ₪.

התובעת טענה כי, הן היכל התרבות והן המתנ"ס, הינם חדלי פירעון וכי הנתבעת הפרה את התחייבותה, המפורשת, או מכללא, לשלם את התמורה בגין עבודות השילוט. התובעת טענה כי התנהלות הנתבעת חסרת תום לב, תוך עשיית עושר ולא במשפט ותוך הולכת התובעת שולל.

2.לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה בשל העדר יריבות. הנתבעת טענה כי מזמיני העבודה היו המתנ"ס והיכל התרבות ובהתאם אף הוצאו החשבוניות שצורפו לכתב התביעה. בנוסף, הפנתה הנתבעת לסעיף 203 (א) לפקודת העיריות, על פיו ללא שהתקיימה הדרישה הצורנית המחייבת חתימות ראש הרשות והגזבר וכן חותמת העירייה, לא קיימת התקשרות חוזית כדין המחייבת את העירייה.

3.מטעם התובעת העיד מנהלה מר זכאי ברוך. מטעם הנתבעת העיר מר אורן ירמיהו, מי שהיה סמנכ"ל חברת מרכזים לקהילה ולהתחדשות קריית שמונה בע"מ (להלן "חברת המתנ"ס").

דיון:

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים ושקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות:

אין חולק כי התובעת ביצעה את העבודות וכי תמורת החשבוניות שצורפו, טרם שולמה לה.

אדגיש כי התובעת לא הוכיחה ולא הביאה כל ראיה לעניין טענתה לנזק, או חוב, בגין שכר עובדים, אך כאמור לעניין סכום שתי החשבוניות בסך 21,003 ₪, המדובר בחוב שטרם שולם לתובעת. יחד עם זאת,השאלה העומדת להכרעה הינה האם המדובר בחוב של הנתבעת. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח טענתה כאילו המדובר בעבודות אשר הנתבעת הזמינה, או כאילו הנתבעת יצרה מצג כי תשלם עבורן, או כאילו המדובר בהתנהגות מכוונת של הנתבעת כדי לחמוק מתשלום.

מנהל התובעת אישר מפורשות בעדותו, כי מי שפנה אליו והזמין את העבודות היה סמנכ"ל חברת המתנ"ס ולא כל גורם מהעירייה. ודוק,בתקופה הרלוונטית מר ירמיהו לא עבד בעירייה ואין בכך שבתקופות מאוחרות יותר עבד בעירייה, כדי לחייב את העירייה בהזמנה שעשה מתוקף תפקידו כסמנכ"ל המתנ"ס. מנהל התובעת לא ציין כי מישהו מעובדי העירייה, בתקופה הרלוונטית, היה עימו בקשר לעניין ביצוע העבודות, או כאילו מישהו מטעם העירייה הבטיח, או הציג מצג כי העירייה אחראית לתשלום בגין העבודות.

הזמנת העבודות עצמה לא הוצגה, למרות שמנהל התובעת הודה כי היא קיימת (עמ' 4, שורות 17,18 לפרוטוקול). מכאן, כי לו הייתה מוצגת הזמנת העבודה, לא הייתה תומכת בגרסת התובעת כאילו יש קשר בין הזמנת העבודה לעירייה.

ראה דבריה של השופטת בן פורת בע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1) 760, 736:

כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

וראה גם ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג.

5.כאמור, במקרה דנן, מנהל התובעת-מר זכאי, הודה מפורשות כי הקשר היה עם סמנכ"ל חברת המתנ"ס ולא ניסה כלל לטעון כי גורם מטעם העירייה היה מעורב בהזמנת העבודות. יתרה מכך, בחקירתו החוזרת, אף לא טען העד, כי, בעבר, כשמר ירמיהו הזמין פרסומים מהתובעת, היה זה עבור העירייה. כשנשאל, נזכר מר זכאי, דווקא במקרים בהם ככל שמר ירמיהו ביצע הזמנה עבור גוף אחר, היה זה עבור היכל התרבות או החברה הכלכלית.

גם החשבוניות שהוציאה התובעת עצמה, לא הוצאו על שם העירייה, אלא על שם המתנ"ס והיכל התרבות. היכל התרבות אף שילם עבור העבודות נשוא חשבונית 16879, אלא שהשיק שנתן, חולל.